זה חלק נוסף מהבלוג של קואליקס, רק עוזר לכם להבין טוב יותר.

Lazy Load: מתי ואיך

טוב, אז Lazy Load. אתה יושב לך בבית קפה, קפוצ’ינו ביד אחת, עוגיית שקדים ביד השנייה, ופתאום מישהו שואל: “תגיד, הדבר הזה של Lazy Load – זה באמת משפר מהירויות, או שזה עוד שועל שלא יודע לשחות?”

אז קודם כל – כן, זה לגיטימי לשאול. גם אני שאלתי את זה בעצמי לפני כמה שנים, כשהתחילו לדבר על זה כאילו מדובר באיזה קסם יווני שאמור לתקן עולם. ואנחנו, כמקדמי אתרים, יודעים שרוב הדברים ש”מתקנים” הכל – בדרך כלל שוברים משהו אחר.

מה זה בכלל Lazy Load?

המונח המפונפן מתאר פעולה פשוטה: טעינה עצלה. כלומר, במקום לטעון את כל התמונות (או הסרטונים, או ה־iframes) כשדף נטען – נטען רק מה שרואים. כל היתר יעלה כשגוללים. זה כמו מלצר שמגיש לך מנה ראשונה, ומחכה שתסיים לפני שהוא מביא את העיקרית.

למה זה טוב?

כי אם יש לך אתר עם הרבה מדיה – כמו בלוג, חנות, או סתם עמוד בית עם חצי מיליון אלמנטים – Lazy Load יכול לקצר את הזמן עד שהדף “נראה מוכן”, וזה קריטי מבחינת חווית משתמש, ובגדול גם SEO.

Google בודק מדדים כמו LCP ו-FCP (מדדים של מהירות טעינה למרכיבים עיקריים בדף – בוא נקרא לזה איך שהאתר “מרגיש”). אם יש לך בנר ענק בראש העמוד, שלוקח לו חצי נצח לטעון ולהופיע – גוגל לא יאהב את זה.

אז זה תמיד טוב?

הפתעה: לא. כי לפעמים Lazy Load שובר את ה־SEO. תגיד שלום לתמונות שלא נטענות בכלל בקריאה של בוטים, או למשתמשים שגולשים עם Javascript כבוי (יש שניים כאלה בישראל – אבל משום מה שניהם תמיד מגיבים לי בבלוג).

וגם – שמתי לב שבאתרים עם אינטראקציות מורכבות או אנימציות, Lazy Load של יותר מדי אלמנטים יכול לחרפן את הדף. דמיין שולחן פוקר שעל כל גולול קופצת לך קלף אחר – קשה להתרכז כשהחפיסה מכה לך בפנים.

שמול משתף – החוויה האישית

בפעם הראשונה שהפעלתי Lazy Load בבלוג ללקוח, חסכנו 1.3 שניות טעינה במובייל. ואני כבר הכנתי נאום למנהל הדיגיטל. בפועל? היו שלוש תלונות ממשתמשים על “תמונות שנעלמות”. בדקתי – רק תמונות באייפון עם Safari שלא סיים לגלול. כן, בדיוק אלה עם אצבעות שמנוניות ולחוצים בזמן.

אז מתי להשתמש בזה?

• אם העמוד כבד – יש הרבה תוכן או מוצרי תצוגה.
• אם התמונות מגיעות עמוק בדף – אלה שהכי רחוקות מעיני המשתמש בטעינה הראשונית.
• אם אתם סוחבים על גבכם סרטונים, maps או וידג’טים חיצוניים.

אבל הנה הסוד האמיתי? תפעילו את זה בהדרגה. תתחילו רק מהתמונות _הלא־קריטיות_. תבדקו. תדבקו. ורק אז – תתלהבו.

טיפ לסיום – לוקחים את זה לאט

אם אתם רוצים לבדוק את זה בלי להרוס לעצמכם, פלאגין כמו Lazy Load של WP Rocket (או אפילו זה שבלחם של אוטומטיק – Jetpack) יכול לעשות אחלה עבודה – רק אל תפעילו הכל ביחד.

וגם – תזכרו: מי שממהר להטמיע הכל על אוטומט, בדרך כלל מפסיד את היד. Lazy Load זה כמו צ’ק בק פוקר – לפעמים צריך פשוט לעצור, ולתת לשולחן לחשוף קלף לפני שמחליטים.

ולמי שמתקדם טיפה יותר – שווה לבדוק את התמיכה של הדפדפן עם loading="lazy" בתוך תגי התמונות עצמם. פשוט, נקי, ואין פלאגינים. אבל עדיין לבדוק טוב איך זה משפיע.

שורה תחתונה: Lazy Load הוא אחלה טריק – כל עוד אתם לא מתלהבים יותר מדי מהקסם, וזוכרים שזה רק עוד כלי בחגורת הכלים. כמו בלוף טוב בפוקר – אם אתה משתמש בו כל יד, בסוף כולם עולים עליך.

באופן כללי, אם יש משהו שלמדתי ב-20 השנים האחרונות בקידום אתרים, זה שהתוצאה הכי טובה מגיעה כשלא מנסים לקצר כל פינה, אלא בוחרים כל טריק במודע. Lazy Load יכול להיות זהב אם משתמשים בו נכון – אבל גם בומרנג אם שולחים אותו בלי לחשוב. קחו נשימה, תבינו מה קריטי לטעינה מיידית, ומה אפשר לדחות. תנו לאלגוריתם של גוגל להרגיש שעבדתם חכם – ותשאירו לגולש חוויית גלישה חלקה. קידום אתרים הוא לא קסם שחור, אלא סדרה של בחירות טקטיות. כן, לפעמים זה מסובך. אבל עם קצת שכל ישר, ניסוי וטעייה, והרבה סבלנות – זה גם יכול להיות די פשוט. וכמו שאני תמיד אומר ללקוחות: אנחנו משחקים שח מול גוגל. זה לא פוקר, אבל גם פה, מי שמריץ יותר מדי גימיקים – בדרך כלל יתקע בלי מלכה בסוף המשחק.