זה חלק נוסף מהבלוג של קואליקס, רק עוזר לכם להבין טוב יותר.

אופטימיזציית תמונות במאמר

תשמע, זה קטע — כל פעם שאני יושב עם מישהו על האתר שלו, אחד הדברים הראשונים שאני קולט זה שדחפו תמונה ששוקלת כמו פרק של נטפליקס.
עושים פוסט יפה, שמים כותרת, תוכן, ואז בום — תמונת קאפה במשקל של שליחות למאדים.

עכשיו, אני לא משטרת גוגל. אני יודע שזה לא סקסי לדבר על “דחיסת תמונה” או “alt text”. אבל הדברים האלה עובדים, ברמת ההמרה וגם ברמת הקידום.
אז יאללה, ניכנס לזה בשפה של בני אדם.

המשקל כן קובע

אתה לא צריך להיות בעד טבעונות כדי להבין שברגע שדף שוקל 5 מגה, הוא נטען כמו קוקה קולה על פסי רכבת.
גולשים בורחים, גוגל מגלגל עיניים, ואתה נשאר לבד עם תמונה של סושי ברזולוציה של מערכת אב”כ.

אז מה עושים? מקטינים — לא את הראש, את התמונה.
משקל טוב לתמונה בתוך מאמר: עד 100kb אם אפשר. מקסימום 200. גם זה נדיב.

פורמט זה לא קללה

אם ההורדה של Photoshop עושה לך סיוטים, שמור על הפורמטים הפשוטים:
JPG לתמונות רגילות, PNG אם יש שקיפות, ו־WEBP אם אתה רוצה להרשים את מי שיבדוק את הקוד שלך.

דרך אגב, גוגל אוהב את WEBP, אבל לא על חשבון בריאות הנפש שלך. אם זה מסתבך מדי? עזוב, תלך על JPG קליל.

תן לתמונה להגיד מאיפה באה

שם הקובץ

אם התמונה שלך נקראת DSC8374_copy_final_v4.jpg, עצור הכול, לך לחדר ותחשוב על מה שעשית.
תקרא לה בשם עם משמעות. אם זו תמונה של מילוי קמטים באף (לא שיפוטי), אז miluy-kamtim-af.jpg זה אחלה.

טקסט ALT (לא כואב, נשבע)

אל תזניח את הטקסט האלטרנטיבי. זה מה שגוגל רואה אם הוא לא יכול לראות את התמונה.
גם מנגיש, גם מוסיף הקשר, גם עוזר לקידום. תתאר במשפט קצר — מה רואים. לא שירה, תיאור.

חוויית משתמש ≠ גלריית ארטיסטים

תשמע, אין לי משהו נגד עיצוב גרפי, באמת שלא. אבל לפעמים לקוחות רוצים “שתהיה חוויה”, ואתה מוצא את עצמך עם 9 תמונות בפריסה של ארוחה בשבת.
האם כל זה תורם לגולש? האם זה מקדם את הדף ב־Google? בדרך כלל — לא.

תחשוב על כל תמונה כעל אס בשרוול. אחת טובה נותנת פוקוס. שלוש זה כבר חשד. חמש — מישהו פה עושה בלופים.

שמול מספר: רגע קטן מהשטח

היה לי לקוח — צלם חתונות חמוד — שהתעקש לשים בכל פוסט 15 תמונות בגודל מלא, כי “זה מחלק את הסיפור עם הרגש של היום המיוחד”.
סבבה, רק שהאתר היה עולה כמו סבתא בלי משקפיים. הורדנו את כל התמונות לתמונות רשת קומפקטיות, השארנו שתיים-שלוש משמעותיות.
שלושה שבועות אחרי זה הוא אמר לי שהלידים התחילו לזרום פתאום.

אז מה עושים עכשיו?

קח פוסט אחד (רק אחד!) באתר שלך, תעבור על התמונות שבו. תבדוק:

• שום תמונה לא שוקלת מעל 200kb (אפשר לבדוק בלחיצה ימנית → פרטים)
• לכל תמונה — שם קובץ נורמלי, ותיאור ALT קצר ומהותי
• יש לך רק את התמונות שבאמת מוסיפות ערך — לא גיבוי מהחתונה של הדוד מרדכי

תעשה את זה, תראה איזה יופי זה מרגיש. דף קל, נטען מהר, נראה מקצועי – ממש כמו לעלות לשולחן עם זוג בשקט, ולא לנסות להרים את הקופה בצעקות.

אם זה מצליח לך, תעשה את זה לעוד דף. לאט. בלי לחץ.
קידום אתרים זה לא אול אין – זה לשחק חכם, עקבי ובלי לפחד להתקפל ביד לא טובה.

בסופו של דבר, כל הנושא הזה של תמונות, אופטימיזציה ו-SEO בכלל לא חייב להרגיש כמו קורס ליבה במדעי החלל. זה יכול להיות פשוט, אנושי, ענייני – אם רק מתייחסים לזה ככלי, לא כעונש. אתה לא חייב להפוך לגרפיקאי, ולא צריך להוציא תואר שני בוורדפרס. מספיק שתטפל בדברים הקטנים בעקביות – תשנה שם קובץ, תדחוס תמונה, תכתוב ALT נורמלי – ותראה איך פתאום הדף נטען מהר יותר, המשתמשים מרוצים יותר, ואפילו גוגל מרים גבה ואומר “וואלה, יש עם מי לדבר”. עשור פלוס של קידום אתרים לימד אותי שמה שעובד באמת זה לא טריקים, אלא תשומת לב לפרטים ומעט חמלה דיגיטלית. אז תזכור – זה לא מרתון, זה לא ספרינט – זה הליכה מחושבת עם קפה ביד. ואם נשפך קצת בדרך? מגבת, המשכת. נעמתם לי.